בן לאדן מגיע לדיסני!

אז כרגיל באיחור אופנתי, הנה מה שעבר עלינו בסופ"ש ראש השנה

בשבילך אמא

לאחר התלבטויות קלות כרגיל יצאנו לדרכנו לעיר המלאכים - לוס אנג'לס. עם פחד קל בלב שהרכב של ליסה לא יחזיק מעמד עלינו על הכביש המהיר. הנוף לא משתנה לרגע אחד - 6 שעות של שדות שטוחים וצהובים, אדמה חומה וגבעות מידי פעם מכל צד. לרגע אחד השתנה הנוף כשמולנו נתגלה אגם מקסים שלאחריו עברנו את הגבעות האחרונות ולעינינו נתגלה עמק המלאכים, עצי התמר וענני הפיח האידירים של לאלאלנד.

הגענו אל ארמונו הצנוע של שליחינו באוניברסיטת דרום קליפורניה עידו והתכוננו לסופ"ש המטורף. 

בבוקר שלמחרת יצאנו לאולפני יוניברסל לראות את הכוכבים ולהרגיש את הניצוצות. לאחר דחיפות, יצורים וישראלים בתור לקחנו את הכרטיס המהיר כדי לוודא שלא אני ולא ליסה נעזוב את הפארק בניידת משטרה לאחר שרצחנו משפחה או שתיים בתורים. ביקרנו בכל ההופעות וכל הרכבות ובסוף היום יצאנו עייפים, מרוצים ופייר הינו מה זה מאוכזבים - הזיכרונות של כמה גדול היה המקום בילדותנו נגוזו אל מול הציניות הבוגרת שלנו. אבל אל תקחו את המילה שלנו - המקום כיף לאללה אתם בטוח תהנו.

בערב ישבנו עם החברה השליחים והשליחות שבאו לבקר גם כן והתכוננו לגולת הכותרת דיסני לנד. עידו לא יכל לחכות לפגוש את מיקי וליסה לא הפסיקה לדבר על הרכבות ועל איזה חתיך פלוטו (שהיה עדיין כוכב לכת בפעם האחרונה שביקרתי בממלכת הילדים).

אני, עידו, שירה ואלכס

את כל היום בילינו בפארק - 45 דקות בתור 2 דקות על רכבת, 25 דקות בתור - סרטון "תלת מימד" של מייקל ג'קסון משנת 1986 וכו וכו וכו - תורים ורכבות, סולמות וחבלים. הרכבות כמובן היו קטנות בהרבה ממה שהזכרון השאיר, אל היה כיף לא נורמלי, החבר'ה היו מצחיקים ופשוט היה משעשע במיוחד בפיטר פן ושלגיה - אולי היה אפשר לטבל בקצת אלכוהול. כשכבר עמדנו לצאת, היינו בדרכנו לכיכר המרכזית בתקווה לתפוס את באז שנת אור (Buzz Lightyear) מצעצוע של סיפור, וחבריו בתהלוכת פיקסר, היות ולאורך כל היום לא הצלחנו להצטלם עימם היות וכל שעה הם יוצאים לחמש דקות צילומים ואז הולכים לנוח כי אין מה לעשות גם כאן ועד העובדים (כנראה בכיכובו של עמיר פרץ גם כן) שולט. הגענו לכיכר המרכזית ואוזנינו שומעות חצורצות וקריינים.

באז בהפסקה מנצל את אחת ממבקרות הפארק

כאן זה מקום טוב להזכיר תאריך הביקור היה 11.9  ואנו נקלענו לאירוע ההזוי בעולם - טקס ה11.9 בלא פחות ולא יותר דיסני לנד! הדגלים ירדו לחצי התורן, החיילים צעדו ואנחנו משמאלנו מיקי מימיננו דונלד ובראשנו כל מה שעובר זה - "מה קורה עם התהלוכה כבר 5:06 - 6 דקות איחור". חיכינו עוד דקה שתיים לסיום הטקס בפיות פעורים ועיניים מבולבלות כשלבסוף יצאנו מן הפארק - עייפים, כאובי רגליים, מרוצים והכי חשוב עם עוד חויה בלתי נשכחת.

את שאר הזמן בילינו עם החברה ועם עידו בארוחת ערב נחמדה שלאחריה ליסה שברה לעידו את המיטה (אותה מיטה שעליה התבבר שהמנהל של עידו "נוצר"). בבוקר שלמחרת לפני הנסיעה הבייתה ביקרנו בשדרת הכוכבים, ראינו את התיאטרון המפורסם וקינחנו בארוחה ניו יורקית סאותו הדיינר בו צילמו פרק או שניים מהסידרה הפמלייה (גילינו מהתמונות).

לבסוף לאחר יומיים וחצי אינטנסיביים יצאנו חזרה לדרכנו לדייויס כשלפנינו עוד 6 שעות של שדות, פקקים ויושרת בלתי נגמרת. הגענו הדלקנו את הטלויזיה וחזרנו להרגיש בבית :)

וזה הסיפור המפורט על טיולינו הראשון לדרום הרחוק (הקרוב).

שלכם
גיא - קוטל התמימות של דמויות ילדינו