חייזר בדיוויס (ניתן לזמזם לצלילי השיר אנגלי בניו-יורק של סטינג)

אז כפי שרובכם כבר מכירים אותי, אני עושה הכל ברגע האחרון ולפעמים גם רגע אחד אחרי זה. מאז הגעתי לקיבוץ דיוויס רציתי להתחיל לכתוב בלוג שיחליף את כל האימיילים ולא יעמיס על תיבות הדואר האלקטרוני שלכם, שגם ככה כבר קורסות תחת המשקל שלהן. אז נכון אני כאן כבר שלושה שבועות אבל עדיין אפשר לקרוא לזה התחלה.

בקצרה, מה שעבר עליי עד כה:

• הגעתי לארה"ב והייתי בשבוע של חפירות ארכיאולוגיות באוניברסיטת וושינגטון בסיינט לואיס. דינוזאורים לא מצאנו ואיתם גם לא את הזהות היהודית שלי. מה שכן היה כיף חיים עם החברים החדשים שלי פה מהמשלחת (אל דאגה לכל החבר'ה מהבית, אין לכם תחליף – הכל רק בנוסף). חלק מהכיף ניתן לראות בסרטונים, ובתמונות בפייסבוק.
  
• בסוף הכנס נפרדנו כל אחד לדרכו, ושם הכל השתנה. פתאום כל אחד לבדו, עולה על הטיסה שלו – כלומר כולם טסו עם כמה חבר'ה, אבל המזל שלי כמובן נתן לי לטוס לבד. לאחר שדה תעופה או שניים ונהג מונית מורמוני, שחיי בעיר הליברלית ביותר בארה"ב, שהסביר לי כמה מדיניותו של נשיא ארה"ב לא הגיונית וכמה שאנחנו בסדר, הגעתי לדירתי הקטנה וה"מעניינת". בשבוע הראשון נהניתי לי ממטעמי האיזור ומישיבה במשרד ללא הבנה של מה אני אמור לעשות ולמה שלחו אותי להיות שליח לענייני סטודנטים אם אין פה סטודנטים בחודש וחצי הקרובים.
  
• לאחר 10 ימים הגיעה ליסה, איתה התחלנו (איך לא) לחקור את מסעדות האיזור, את מבחר מעדניות היוגורט הקפוא שבסביבה ושאר אתרי בזבוז הכסף הפוטנציאלים בקיבוץ. מאז ועד היום, כל יום אני מבלה מול המחשב (חלקכם ניתקלו בי כבר בשעות הפייסבוק הבלתי פוסקות שלי) מנסה להבין מה אני עושה פה, אוכל ובעיקר מחפש עם ליסה רהיטים ווילונות חדשים לדירה – מרגש אני יודע.
  

אז למה קיבוץ אתם שואלים, דמיינו לעצמכם עיירה קטנה עם כמה בלוקים של חנויות ומסעדות, המוקפת באוניברסיטה ענקית (בגדול העיירה) שחצי ממנה הוא רפת, אורווה, שדות, חממות וחוות גידול למינהן. מסביב לעיירה מיילים שלמים (1.6 קילומטרים שלמים למי שלא יודע) של שדות חקלאיים. בשעות הערביים ריחות הדשן והשדות עופפים את העיר והשמש הקופחת (למזלי לא כל כך השנה) במהלך היום אכן גורמים לך להרגיש כעובד אדמה מן המניין במרכז עמק יזרעאל – שאני אישית חשבתי שלא אחזור אליו מאז סיום תפקידי בצה"ל (הרי סיימתי את שירותי בהצלחה אחרי הכל).

אהה ובטח עוד שאלה לא עוזבת אותכם, ולא תוכלו לישון ללא תשובה מספקת.... מה הקשר לעזזאל לחצילים ועוד לאומה?! אז קודם כל הרשו לי להתחיל בדרשה ציונית קלה – לכל עם או אומה הזכות להגדרה עצמית!
ובלי קשר לציונות, מאז ביקורי האחרון בארה"ב מטעם הסוכנות התחלתי לכנות את ארה"ב כאומת החצילים, ומאז תמידי רציתי ליכתוב משהו בנידון. היות ומיד לאחר מכן פניתי לחיי הנדסת חשמל ולא חשבתי שהמחברת שלי בפונקציות מרוכבות ראויה לכותרת הנכספת "אומת החצילים" החלטתי לשמר כותרת זאת עד לרגע זה בו התחלתי לכתוב על חוויותי בשנה הקרובה ביבשת אמריקה הצפונית.

עד כאן בינתיים, כמובן שאשמח לשמוע תגובות, הצעות, בקשות וכו'.

עליי להזהיר כי חלק מהפרסומים שלי יהיו על אירועים שונים שרציתי לציין ולאו דווקא בסדר כרונולוגי, אך אני סומך על האינטלקט היהודי החריף שלכם (הופ הבאתי לכם יהדות בהפוכה) שתבחנו ותדעו לסדר את הכתבות השונות כראות עינכם.

מת עליכם,

שלכם תמיד,

מחכה לבואכם,

 

גיא The Israel Fellow